<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בכרא דפלג בהדי אחיה שקיל מנאתא דמטיא ליה בפורא ושקיל דבתריה, אבל יבם שקיל מנאתא דמטיא ליה ושקיל מנאתא דאחוה מיתנא היכא דמטיא ליה ואפילו מידוכתא אחריתי דלאו אמיצריה, ואף על גב דבכור קרייה רחמנא אמר קרא והיה הבכור להויא הקשתיו ולא לדבר אחר.
<h2>דף כח.</h2>
מ'ת'. חזקת הבתים הבורות השיחין והמערות והמרחצאות והשובכות ובית הבדים ובין השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חיזקתן שלש שנים מיום ליום, שדה הבעל חיזקתן שלש שנים ואינה מיום ליום.
<h2>דף כט:</h2>
נהרדעא ומהוזא בעל דברים נוח לי דין ארבע מה לי לשקר שתי שדות ושני בתים מינך מינך לארבע פלוני סימן. ההוא עובדא דהוה בנהרדעא, דההוא דאמ' ליה לחבריה מאי בעית בההיא ביתא אמ' ליה מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה אמ' ליה אנא בשוכני גואיי הואי, אתא לקמיה דרב נהמן אמ' ליה זיל בריר אכילתך, אמ' ליה ראבא האכי דינא המוציא מיחבירו עליו הראיה ורמי דראבא אדראבא ודרב נהמן אדרב נהמן, דההוא דאמ' ליה לחבריה ניכסי דביסיסין מזבני לך הוה איכא ההיא ארעא דהוה מיקריא דביסיסין אמ' ליה הא לאו דביסיסין היא ואיקרויי הוא דמיקריא דביסיסין, אתא לקמיה דרב נהמן אוקמה בידא דלוקיח אמ' ליה ראבא דינא הכי המוציא מיחבירו עליו הראיה קשיא דראבא אדראבא קשיא דרב נהמן אדרב נהמן, דראבא אדראבא לא קשיא התם מוכיר קאיי בניכסי הכא לוקח קאיי בניכסי, דרב נהמן אדרב נהמן לא קשיא התם כיון דאמ' ליה דביסיסין ומיקריא דביסיסין עליה דידיה לאיתויי ראיה לאו דביסיסין היא, הכא לא יהא אילא דנקיט שטרא מי לא אמרינן ליה קום קיים שטריך וחות לניכסי.
<h2>דף ל.</h2>
ההוא עובדא דהוה במהוזא, דההוא דאמ' ליה לחבריה מאי בעית בהאיי ביתא אמ' ליה מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה אמ' ליה אנא בשוכני בראיי הואי, אמ' ליה והא אית לי שהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי אמ' ליה תלתין יומי בשוקאיי הוה טרידנא, אמ' ראבא עביד איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקיה.
ההוא דאמ' ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא אמ' ליה מיפלניא זבנתה דזבנה מינך, אמ' ליה ולא קא מודית דארעא דידי היא ואת מיני לא זבנתה את לאו בעל דברים דידי את, אמ' ראבא דינא קא אמ' ליה.
<h2>דף ל:</h2>
ההוא דאמ' ליה לחבריה מאי באעית בהא ארעא אמ' ליה מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה אמ' ליה פלניא גזלנא הוא, אמ' ליה והא אית לי שהדי דאתאי אימלכי בך ואמרת לי זיל זבון השני נוח לי והראשון קשה הימני, אמ' ראבא דינא קא אמ' ליה כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד, אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה הימני וחכמין אומרין אבד את זכותו, אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון אילא בחתום דעביד ליה מעשה אבל דיבורא עביד איניש דמקרי אמא. ההוא דאמ' ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה, אמ' ליה והא אית לי שהדי דאתית גבאי באורתא ואמרת לי זבניה לי דאמנא איזבון דיני, אמ' ראבא עביד איניש דזבין דיניה. ההוא דאמ' ליה לחבריה מאי בעית בהא ארעא אמ' ליה מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה אמ' ליה והא נקיטנא שטרא דזבינא לי הא ארבעי שני, אמ' ליה מי סברת שני חזקה תלת שני קא אמנא טובא קא אמנא, אמ' ראבא עבידי אינשי דקארו לשני טובא שני חזקה, והני מילי דאכלה שבע דקדים ליה חזקה הא דהאיי לשטרא דהאייך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו.
<h2>דף לא.</h2>
זה אומר שלאבותי וזה אומ' שלאבותי האיי איתי שהדי דאבהתיה והאיי איתי שהדי דאכלה שני חזקה, אמ' ראבא למה לי לשקר אי בעי אמ' ליה מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה, אמ' ליה אביי למה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, הדר אמ' ליה אין דאבהתך היא וזבנתה מינך והאיי דאמרי לך דאבהתאי דסמיך לי עלה כיד אבהתאי, טועין חוזיר וטועין או אינו טועין חוזיר וטועין, עולא אמ' טועין חוזיר וטועין נהרדאיי אמרי אינו טועין חוזיר וטועין ומודי עולא היכא דאמ' ליה שלאבותי [ולא] (ו)שלאבותיך דאינו טועין חוזיר וטועין, והיכא דהוה קאים בי דינא ולא טען ונפק אזל לבראי והדר אתא לבי דינא וטען דאינו טועין חוזיר וטועין, מאי טעמא טענתא אגמרוה, ומדו נהרדאיי היכא דאמ' ליה שלאבותי שלקחוה מאבותיך דטועין חוזר וטוען, והיכא דאישתעי מיליה אבראי ולא טען ואתא לבי דינא טען דטועין חוזיר וטועין, מאי טעמא עביד איניש דלא מגלי טענאתיה אילא בבי דינא, אמ' אמימר אנא נהרדעאה אנא וסבירא לי דטועין חוזיר וטועין, והילכ' טועין חוזיר וטועין.
זה אומר שלאבותי וזה אומר שלאבותי האיי איתי שהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה האיי איתי שהדי דאכלה שני חזקה, אמ' רב נהמן אוקי אכילאתא לבהדי אכילאתא ואוקי ניכסי בחזקת אבהאתא, אמ' ליה ראבא הא עדות מכחשת היא נהי דאיתכחש באכילאתא.0...
<h2>דף לג.</h2>
יתומים דאיחייב אבוהו שבועה ומת ולא נישבע לא מיחיבינן יתמי לאישתבועי במקום אביהם לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו, ומאן דמחייב שבועתא ליתמי עד דגדלין יתמי לא מישתבע.
<h2>דף לג:</h2>
זביד אם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן לאו אמ' רב יהודה האיי מן דנקיט מגליא ותובליא ואמר איזיל איגיזריה לדיקלא דפלניא דזבניניה לי מהימן לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלא דיליה, אי האכי ארעא נמי אמרינן ליה אהוי שטריך, אי האכי פירי נמי שטרא לפירי לא עבדי.
ההוא דאמ' ליה מאי באעית בהא ארעא מינך זבנתה ואכלתה שני חזקה איתי חד שהדא דאכלה תלת שנין, סבור רבנן קמיה דאביי למימר הינו נסאכא דרבי אבא, דההוא גברא דחטף נסאכא מיחבריה אתא לקמיה דרבי אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה איתי חד שהדא דמיחטף חטפיה ואמ' אין חטף ודידי חטף, אמ' רבי אמי היכי לידינוה דיאני להאיי דינא לישלים ליכא תרי שהדי, ליפיטריה איכא חד שהדא, לישתבע כיון דקא אמא מיחטף חטפתיה הוה ליה כגזלן, ואמ' ליה רבי אבא הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלים, אמ' ליה אביי מי דאמי התם שהדא לארועיה קא אתי אי אתי אחרינא בהדיה מפקינן ליה מיניה, האכא לסיועיה קא אתי אי אתי אחרינא מוקמינן לה ברשותיה, אילא אי דאמי ודאי הא דרבי אבא לחד שהדא ולתרתי שני ולפירי.
<h2>דף לד:</h2>
ההיא ארבא דהוה קא מנצו עלה ביתרי האיי אמ' דידי היא והאיי אמ' דידי היא אתא חד מיניהו לבי דינא אמ' תפסוה דאיזי איתי שהדי (דדיהי) [דדידי] היא תפסינן אי לא תפסינן, רב חונא אמ' תפסינן רב יהודה אמ' לא תפסינן אזל לא אשכח שהדי אמ' אפקוה כל דאלים גבר, מפקינן אי לא מפקינן רב יהודה אמ' לא מפקינן רב פאפא אמ' מפקינן, והילכ' לא תפסינן והיכא דתפס לא מפקינן.
זה אומר שלאבותי וזה אומר שלאבותי אמ' רב נהמן כל דאלים גבר, ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד דרב אמ' יחלוקו ושמואל אמר שודא דדיאני, התם ליכא למיקם עלה דמילתא האכא איכא למיקם עלה דמילתא, ומאי שנא מן המחליף פרה בחמור וילדה וכין המוכיר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי ויחלוקו, התם להאיי אית ליה דרארא דממונא ולהאיי אית ליה דרארא דממונא הכא אי דמר (אי) לא דמר אי דמר לא דמר, אמרי נהרדאיי אם בא אחד מן השוק והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו דתאני רבי חייה גזלן שלרבים לא שמיה גזלן, רב אשי אמ' לעולם שמיה גזלן ומאי לא שמיה גזלן שלא ניתן לחישבון.
<h2>דף לה:</h2>
אמ' רב יהודה אמ' רב הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי מה גוי אין לו חזקה אילא בשטר אף הבא מחמת גוי אין לו חזקה אילא בשטר, אמ' ראבא ואי טעין ואמ' לדידי אמ' לי גוי דמיניה זבנה מהימן, השתא אמ' גוי לא מהימן אמ' איהו מהימן, אילא אי אמ' קמאי דידי זבנה מינך מהימן דאי בעי אמ' ליה אנא זבנתה מינך.
<h2>דף לו.</h2>
והעבדים, ועבדים יש להן חזקה והא אמ' רבי שמעון בן לקיש לגידרות אין להן חזקה, אמר ראבא אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר שלוש שנים, אמר ראבא קטן המוטל בעריסא יש לו חזקה פשיטא לא צריכא דאית ליה אימא מהו דתימא אימיה עיילתיה קא משמע לן. הנהי עזי דאכלן הושלא בנהרדעא אתא מארי הושלא קא טעין טובא אמ' אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן, והא אמ' רבי שמעון בן לקיש לגידרות אין להן חזקה שאני עיזי דמסירן לרועה, והאיכא צפרא ופניא בנהרדעא שכיחי טיאעי ומידא לידא משלמי.
<h2>דף לח:</h2>
אמ' ראבא הילכתא אין מחזיקין בניכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא כן בבורח מחמת כראגא כן בבורח מחמת מרדין, היכי דמיא מחאה אמ' רב זביד אמר פלוני גזלן הוא לא הויא מחאה גזלן הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה, אמ' להו לא תימרו ליה אמ' רב זביד הא קא אמ' להו לא תימרו ליה רב פפא אמ' לדיליה דלא תימרון ליה לאחריני אימרו להו חבריך חברא אית ליה וחברא דחבריך חברא אית ליה, אמרי לא אמרנן ליה אמ' רב זביד הא קא אמרי לא אמרינן ליה רב פפא אמ' לדיליה הוא דלא אמרנן לאחריני אמרנן חבריך חברא אית ליה וחברא דחבריך חברא אית ליה, אמר להו לא תיפוק לכו שותא הקא אמ' להו לא תיפוק לכו שותא, אמרנן לא נפקתנן שותא אמ' רב פפא הא קא אמרי דלא נפקתנן שותא, רב חונא בריה דרב יהושע אמ' כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמ' לה ולא דעתיה.
<h2>דף לט:</h2>
גדול בר מנימי הויא ליה ההיא מחיתא אשכחינהו לרב חונא ולחייה בר רב ולרב חלקיה בר טובי מחי קמיהו, לישנא הדר אתא קא ממחי קמיהו, אמרו ליה לא צריכת הכי אמ' רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אינו צריך. אמ' ראבא הילכתא צריך למחות בסוף כל שלוש ושלוש. תאני בר קפארא עירער חזר ועירער חזר ועירער אם מחמת טענה ראשונה ערער הויא מחאה ואי לא לא הויא מחאה.
<h2>דף מ.</h2>
והילכתא מודעא בפני שנים ואינו צריך שיאמר להם כתובו, הודאה בפני שנים וצריך שיאמר להם כתובו, מחאה בשנים ואינו צריך שיאמר להם כתובו, קנין בשנים ואינו צריך שיאמר להם כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד, עדות בשנים וצריך שיאמר להם כתובו, קיום שטרות בשלשה.
הודה בפני שנים קנו מידו כותבין.0...
<h2>דף מ:</h2>
אמ' ראבא אמ' רב נהמן מחאה בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו, אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב ביה אנחנא שהדי ידעינן ביה באונסא דפלניא לאו מודעא הוא, מודעא דמאי או דגיטא ומתנה הא גלויי מילתא בעלמא הוא ואילא מודעא דזביני האמ' ראבא לא כתבינן מודעא אזביני, מודי ראבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא.
ומאן דמסר מודעא במודעיה אף על גב דאמר לשהדי בעידנא דקא מסר מודעא דאי מבטילנא מודעאי לא ניבטלו לא קא אמ' ולא כלום אי מבטיל להון למודעי ההוא עידנא דיקנו מיניה אף על גב דאמ' בעידנא דמודעא מבטילנא מודעאי לא ניבטלו בטלי.
מעשה דפרדיסא, דההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה לעשר שני כד אכליה תלת שני חזקה אמ' ליה אי מזבנתניה לי מוטב ואי לא כבישנא ליה לשטראי ואמנא לקוח הוא בידי, אזל אקנייה ניה ליה לבנו קטן והדר זבניה ניה ליה זביניה לא האוו זביני כמלוה בשטר דאמי וטריף או דלמא כמלוה על פה דאמי ולא טריף.
אמ' רב יהודה הא מתנתה טמירתא לא מגבנן בה היכי דמיא מתנתא טמירתא אמ' רב יוסף דאמ' להו איטמור וכתובו ליה, ואיכא דאמרי אמ' רב יוסף לא תיתבו בשוקי ובריאתא ותיכתבו ליה מאי ביניהו איכא ביניהו סתאמא. איביי להו סתמא מאי ראבינא אמ' לא חישינן רב [אשי] אמ' חישינן והילכתא חישינן.
<h2>דף מא.</h2>
מ'ת'. כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר אינה חזקה, פשיטא מהו דתימא האיי שטרא הוה ליה ואירכס והאיי דקא אמ' הכי סבר אי אמנא דמיזבן זבנא לי אמרו לי הבה שטריך נימא ליה אנן דילמא שטרא הוה לך ואירכס כגון זה פתח פיך לאלם הוא קא משמע לן, ואם אמר לו מכרתה לי ונתתה לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אינו צריך טענה.
<h2>דף מא:</h2>
והמוכר בעדים גובה מנכסים משועבדים ומה בין מוכר בעדים למלוה בעדים, מוכר שיש לה קול למכירה גובה מנכסים משועבדים מלוה הואיל ואין לה קול גובה מנכסים בני חורין, ומאי קארי להו נכסים משועבדים ומאי בני חורין, משועבדים דממשכני או דמזבני אתי מלוה קמא טריף ולוקיח קמא טריף, והיכי אתי לוקיח טריף כגון דאיכא בעל חוב דקדים ליה ואתא טרפיה אזיל הוא טריף דבתריה[י], בני חורין דלא משעבדין ליה לשום איניש.
<h2>דף מב.</h2>
מ'ת'. האומנין והאריסין והאפטורפין אין להן חזקה אין לאיש חזקה בניכסי אשתו ולא לאשה בניכסי בעלה ולא לאב בניכסי הבן ולא לבן בניכסי האב, במה דברים אמורים במחזיק אבל בנותן מתנה והאחים שחלקו והמחזיק בניכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה.
<h2>דף מב:</h2>
אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכל שכין אומן שמואל תני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה, ואזדא שמואל לטעמיה דאמ' שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה.
<h2>דף נב:</h2>
אטו כל הני דאמרנן לאו חזקה היא, הכי קאמ' במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל חזקה (שיש) [שאין] עמה טענה כגון הנותין מתנה והאחים שחלקו והמחזיק בניכסי הגר דילמיקנא בעלמא הוא דקא בעי נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. תאני רב שרוביא בקדושין דבי לוי נעל וגדר ופרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה בפניו אין שלא בפניו לא, אמ' ראבא בפניו לא צריך למימרא ליה לך חזק וקני שלא בפניו צריך למימרא ליה לך חזק וקני.
בחזקה היכי דאמי היכא דאמ' ליה לחבריה קמי שהדי יהיבא לך ארעאי במתנה וזיל קיניה בחזקה, אם ארעא היא ופתח בה מיא אדעתא לאשפורה ולאו מיחמת כוארי אי נמי סכר בה מיא הרי זו חזקה, ואם ביתא הוא או נעל או גדר או פרץ כל שהוא הרי זו חזקה, ואם אמר לו לך חזק וקני ומסר לו מפתח כיון שמסר לו מפתח קנה ולא צריך לא שטרא ולא חליפין.
<h2>דף סא.</h2>
מ'ת'. המוכר את הבית לא מכר את היציע ואף על פי שהוא פתוחה לתוכו, ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים, רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור, מאי יציע האכא תרגימו אפתא רב יוסף אמ' ברקא חלילא מאן דאמ' אפתא כל שכין ברקא חלילא [אבל מאן דאמ' ברקא חלילא] אבל אפתא מיזדבנא.
<h2>דף סא:</h2>
אמ' רב מארי ברה דבת שמואל מישמא דאביי האיי מאן דמזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירית בזביני אלין דקדמי כלום.
<h2>דף סג:</h2>
אמ' רב דימי מנהרדעא האיי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך מארעית תהומא עד רום רקיעא, מאי טעמא בסתמא לא קני עומקא ורומא אהני עומקא ורומא למיקנא עומקא ורומא אהני ארעית תהומא למקנא בור ודות ומחילות.
<h2>דף סד.</h2>
מ'ת'. לא את הבור ולא את הדות ואף על פי שכתוב לו עומקא ורומא, יאתיב ראבינא קא קשיא ליה היני בור היני דות, אמ' ליה ראבא תוספאה לראבינא תניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אילא שהבור בחפירא ודות בבינין.
מ'ת'. וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבה וחכמין אומרין אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבה בזמן שאמר לו חוץ מיאילו שאינו צריך ליקח לו דרך, מכרן לאחיר רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמין אומרין צריך ליקח לו דרך.
<h2>דף סה.</h2>
איתמר רב חונא אמ' רב הלכה כדברי חכמין ושמואל אמר הלכה כר' עקיבה, אמ' ליה רב ירמיה בר אבה לרב חונא והא זמנין סגיאן אמרתה קמיה דרב הלכה כר' עקיבה ולא אמ' לי ולא מידי, אמ' ליה היכי תאנית איפכה מישום הכי לא אמ' לך מידי, אמ' ליה ראבינא לרב אשי לימא אזדו לטעמיהו דאמ' רב נהמן אמ' שמואל האחין שחלקו אין להן לא דלת זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה הזהרו בהן שהלכות קבועות הן, ורב אמ' יש להן, אמ' ליה צריכה דאי איתמר בההיא בההיא קא אמ' רב דאמר ליה תא נידור ביה כהיכי דדארו ביה אבהתן אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל דמוכיר בעין יפה מוכר, ואי איתמר בהא בהא קא אמ' שמואל אבל בההיא אימא מודי ליה לרב צריכה, אמ' ליה רב נהמן לרב חונא הילכתא כואתין או הילכתא כותיכו, אמ' ליה הילכתא כותיכו דמקרביתו לבי ראש גלותא דשכיחי דיאני. שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה וכל שכין חיצון במתנה ופנימי במכר, חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין להן דרך זה על זה, ולא היא מילא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותין את כולן אלמא דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי דיהיב מתנה בעין יפה יהיב.
מ'ת'. המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטולטלת מכר את האיצטרביל אבל לא את הקלת, מכר את התנור [מכר] את הכירים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין.
<h2>דף סה:</h2>
תנו רבנן המוכיר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה, לא את התנור ולא את הכיריים ולא את הריחים, רבי אליעזר אומר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין אתן לתנא קמא בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע.
<h2>דף עא.</h2>
במה דברים אמורים במוכיר אבל בנותין מתנה נותין את כולן, מאי שנא מכר מאי שנא מתנה פירש בן נקוסא לפני רבי זה פירש זה לא פירש, האיי זה לא פירש זה פירש הוא, אילא שזה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש. ההוא דאמ' להו ביתה בר מאה גילפי לפלניא אשתכח בר מאה ועשרין, אמ' מר זוטרא מאה אמא מאה ועשרין לא אמא, אמ' ליה רב אשי למר זוטרא מי לא תנן במה דברים אמורין במוכר אבל בנותין מתנה נותין את כולן, אלמא מן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב.
<h2>דף עג.</h2>
מ'ת'. המוכיר את הספינה מכר את התירן ואת הנס ואת העגון ואת כל המנהגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את הנתוקי. מאי נתוקי אמ' רב פפא עיסקא דאית בה, וביזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, תורן סקריא, כין הוא אומר [יחזקאל כ"ז] ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך, נס אראדא, כן הוא אומר [שם] שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס, עגון, תאני רבי חייה אילו העגינין שלה וכן הוא אומר [רות א'] הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגינה לבלתי היות לאיש, ואת כל המנהגין אותה, אמ' רב אבא אילו המשוטות וכין הוא אומר [יחזקאל שם] אלונים מבשן עשו משוטיך.
תנו רבנן המוכר את הספינה מכר את האסכלה ואת הבור מים שבתוכה, רבי נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר המכר את הספינה מכר את הדוגית, אמ' ראבא ביצית ודוגית חדא היא מי הוא רבי נתן דבבלא הוא קארי לה ביצית כיד אמרי אינשי ביצתא דמישון, סמכוס דבר ארעא דישראל הוא קארי לה דוגית כדכתי' [עמוס ד'] ואחריתכן בסירות דוגה.
<h2>דף עה:</h2>
איתמר ספינה אמ' רב כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר עד שימשוך את כולה.
<h2>דף עז.</h2>
והלכתא איתיות נקנית במסירה כר' דהיכא דיהיב ליה לחבריה שטרא במתנה כיון דמסריה ליה בפני עידים קנייה ואף על גב דלא קנו מיניה, דקימא לן [גיטין פ"ו, ע"ב] הילכתא כר' אלעזר בגיטין דאמ' עידי מסירה כרתי.
<h2>דף פג:</h2>
מ'ת'. המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגליים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד את הכבד לא מכר את הקנה, אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגליים את הרגליים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד את הכבד לא מכר את הקנה, ארבע מידות במוכרים מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקיח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו, אמ' רב חיסדא מכר לו שוי חמש בשש והיקרו ועמדו על שמונה מי נתאונה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר דאמ' ליה אי לאו דאוניתן לא הוה הדרת בי השתא הדרת בי, ותנה תונה יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, מכר לו שוי שש בחמש והיזלו ועמדו על שלוש מי נתאונה מוכר מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח דאמ' ליה אילאו דאוניתן לא הוה הדרת בי השתא הדרת בי, ותנה תונה רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח.
<h2>דף פד.</h2>
מ'ת'. יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהן. נימא מתניתין רבי ולא רבנן דתניא יין וחומץ מין אחד הן רבי אומר שני מינים הן, אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי, אילא לענין מעשר וכידרבי אילא, אבל הכא איכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא, בחמרא ולא ניחא ליה בחאלא.
<h2>דף פד:</h2>
המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פיקיח סוכר את מקומו, אמ' רב אסי אמ' רבי יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה.
<h2>דף פח.</h2>
אמ' שמואל הנוטל כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו חייב. ההוא גברא דעל אזל לבי טבחא אגבה עטמא אדעתא למיזיבניה אתא פרשא אנסה מיניה, אתא לקמיה דרב יימר חייביה רב יימר לשלומי מדשמואל, והני מילי דבעייה כולה אבל מינה הוא דבאעי מינה מאי דבעי מינה הוא דמחייב לשלומי. ההוא גברא דאיתי קארי לפו[ם] נהרא אתו זבנוהו מיניה כל חד שקיל חד ולא איתי ליה דמי, קא אקדישינהו, אתא לקמיה דרב כהנא אמ' ליה אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, והני מלי (דלא) [ד]קיצי דמיהו אבל [לא] קיצי דמיהו ברשותיה קימי וקדשי.
מ'ת'. הסיטון מקניח מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לשנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר חלוף הדברים, חנוני מקניח מדותיו פעם אחת בשנה וממחה משקלותיו פעמים בשבת ומקניח מאזנים על כל משקל ומשקל, אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך וחיב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותין לו גירומים אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביביש, מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק. מאי גירומין אמ' רבי אבא בר ממל אמ' רב אחד מעשרה ליטרא לעשר ליטרין.
<h2>דף פח:</h2>
אמ' רבי לוי קשה עונשן שלמידות יתר משלעריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה, ומאי משמעא דהאי אל קשה הוא דכתיב [יחזקאל י"ז] את אלי הארץ לקח, גבי עריות נמי הכתי' אלה ההוא למעוטי מידות מכרת, ומאי אולמיהו דאילו הנך זאגי להו בתשובה הני לא זאגי להי בתשובה, ואמר רבי לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא.
<h2>דף פט.</h2>
תנו רבנן מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין תלמ' לומ' [דברים כ"ה] איפה [שלימה], מניין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים או הריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו תלמוד לומר [שם] וצדק. תנו רבנן מניין שאין מעינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעינין תל' לו' [שם] אבן שלימה, ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים או הריני מכריע במקום שמעינין להוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו תל' לו' וצדק, אמ' רב חנינא מסורה, לא יהיה בביתו מה טעם משום איפה ואיפה, לא יהיה בכיסו מה טעם משום אבן ואבן, אבל ודאי אבן שלימה וצדק יהיה לך. תנו רבנן יהיה לך מלמד שמעמידין אגר הרמיז למידות ואין מעמידין אגר הרמיז לשערים, דבי נשיאה אוקימו אגר הרמיז בין למידות בין לשערים אמר ליה שמואל לקרנא פוק תני להו אגר הרמיז למידות ואין אגר הרמיז לשערים, נפק תנא להו אגר הרמיז בין למידות בין לשערים אמ' ליה מאן שמיך קרנא תיפוק ליה קרנא בעיניה, ואיהו כמאן סברה כהא דאמר ראמי בר אבא אמ' רבי יצחק חזרו לומר מעמידין אגר הרמיז בין למדות בין לשערים מפני הרמאין. תנו רבנן היה מבקש הימנו ליטרא נותן לו ליטרא חצי ליטרא נותן לו חצי ליטרא רביע ליטרא נותין לו רביע ליטרא, מאי קא משמע לן דעד האכי מתקנינן משקלות. תנו רבנן היה מבקש הימנו שלושה רביעי ליטרא לא יאמר לו שקול לי שלשה רביעי ליטרא אילא שוקיל לו ליטרא ומניח ריבע ליטרא עם הבשר. תנו רבנן היה מבקש הימנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריעה אילא שוקיל לו כלם בבת אחת והכריע אחת לכולם. תנו רבנן נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים גבוהה מן הארץ שלשה טפחים קנה ומתני שלה שנים עשר, ושל צמרים ושל זגאגין תלויה באויר שני טפחים גבוהה מן הארץ שני טפחים קנה ומתני שלה תשעה, שלחנוני ושלבעלי בתים תלויה באויר טפח גבוהה מן הארץ טפח קנה ומתני שלה ששה, ושלטורטני תלויה באויר שלוש אצבעות גבוהה מן הארץ שלש אצבעות קנה ומתני שלה איני יודע אילא הך קמיתא דמאי אמ' רב פפא דגירומני.
<h2>דף פט:</h2>
תנו רבנן אין עושין משקלות שלבעץ ושלאבר ושלגיסטרון ושלשאר מיני מתכות, אבל עושה הוא שלצונמא ושליזכוכית. תנו רבנן אין עושין מחק שלמתכת מפני שהוא מכביד ושלדלעת מפני שהוא מיקל, אבל עושה הוא שלזית ושלאיגוז ושלשוקמה ושלאישכרוע.
<h2>דף צו.</h2>
איתמר המוכר חבית לחבירו והחמיצה אמ' רב שלשה ימים הראשונים ברשות מוכר מיכן ואילך ברשות לוקח, ושמואל אמ' חמרא אכפא דגברי שאור, עבד רב יוסף עובדא בשכרא כוותיה דרב בחמרא כוותיה דשמואל.
<h2>דף צח.</h2>
אמר ראבא האיי מן דיהב ליה חביתא דחמרא לסביא לסבויה ותקוף אפלגה או אתלתה דינא הוא דמקביל לה דאמ' ליה מידע ידעת דהכי הוא דנפיק לי, והני מילי דלא שני בה דלא תתי וברזה להדי שמרים דלא ברזה לרוחא דשותא דלא נקטה לפתילתא דפומה אבל שני בה לא, והני מילי דלא הוה נפקא ליה אבל נפקא ליה ולא אפקה לא, ואמ' ראבא האיי מן דקביל חמרא מחבריה אדעתא לאמטויה לדוכתא דיקור זבוניה ומישרא רואחא מיניה ואד אזיל אזיל זל, דינא הוא דמקביל ליה מישום דאמ' ליה מידע ידעת דאנא אדעתא דרואחא הוא דקבילתיה, איבעייא להו הוה חאלא מאי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הונן בירב כהנא אמ' לן חלא לא כמן כר' חייה בר יוסף דאמ' חמרא במזאלא דמאריה קאיי, איכא דאמרי אמ' ליה רב הלל לרב אשי כי הונן בירב כהנא אמ' לן אפילו חאלא כמאן כר' יוסי בר חנינא.
<h2>דף קג:</h2>
מ'ת'. האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך מידה בחבל פחת כל שהוא או הותיר כל שהוא יחזיר, ואם אמר לו הן חסר והין יתר אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתיר מיכן יעשה חשבון, איביי להו בית כור עפר סתמא מאי, תא שמע בית כור עפר אני מוכר לך כבית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר אני מוכר לך אפילו פחת רבע לסאה או הותיר רובע לסאה היגיעו, יתר מיכן יעשה חשבון אלמא סתמא נמי כהן חסיר הין יתיר דאמי שמע מינה.
מ'ת'. מה הוא מחזיר לו מעות אם רצה מחזיר לו קרקע, מפני מה אמרו מחזיר לו מעות ליפות כוחו שלמוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגינה בית חצי קב, וכדברי רבי עקיבא בית רובע מחזיר לו את הקרקע, ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אילא את המותר, כלפי ליא תאני ראובן בר רב נהמן לא את המותר בלבד הוא מחזיר אילא את כל הרבעים.
<h2>דף קד:</h2>
מ'ת'. מידה בחבל הן חסר הן יתיר ביטל הן חסיר הן יתר את מידה בחבל, הן חסיר הן יתר מידה בחבל ביטל מידה בחבל את הן חסיר הן יתיר דברי בן ננס.
<h2>דף קו.</h2>
בסימנין ובמצרין פחות שתות הגיעו עד שתות ינכה. איתמר רב חונא אמ' שתות כפחות משתות רב יהודה אמ' שתות כיתר על שתות, רב חונה אמ' שתות כפחות מישתות קא סבר פחות מישתות ושתות הגיעו יתר משתות ינכה, רב יהודה אמר שתות כיתר על שתות קא סבר פחות משתות הגיעו שתות ויתר על שתות ינכה, מותיבי פחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיאנין והגיעו והא שום הדיאנין דשתות כיתיר על שתות הוא, כשום הדיאנין ולא כשום הדינין כשום הדינין לשתות ולא כשום הדינין דאילו התם בטל מקח והכא הגיעו. רב פפא זבן ארעא מיההוא גברא אמר ליה כמה הויא אמ' ליה עיסרין גריוי משחה אשכחה שיתסר גריוי, אתא לקמיה דאביי אמ' ליה סברת וקבילת, אמ' ליה והא פחת שתות תנן אמ' ליה הני מילי היכא דלא קי לי בגוה מר קי לי בגוה, והא עשרי אמר לי דשויא כעסרי אמר לך.
<h2>דף קו:</h2>
תניא ר' יוסי אומר האחים שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהם קנו כולם, מאי טעמא אמ' רבי אלעזר כתחילתה שלארץ ישראל מה להלן בגורל אף כן בגורל, או מה להלן קלפי אורים ותומים וכל ישראל אף כן קלפי אורים ותומים וכל ישראל, אמ' רב אשי לא בההוא הנאה דקא ציתי הדדי גמרי ומיקנו ליהדדי.
איתמר שני אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת הים רב אמ' בטלה מחלוקת ושמואל אמ' מקמצין, אמ' ליה ראבא לרב נהמן בטלה מחלוקת אילא מעתה בי תלתא דנחית ביתרי ופלוג ולא הוה אידך למיפלג בהדיהו הכי נמי דבטלה מחלוקת, אמ' ליה התם מאיקבה אדעתא דבי תלתא נחיתו הכא לאו אדעתא דבי תלתה נחיתו, אמ' ליה רב פפא לאביי אמ' שמואל מקמצין וקם ליה דינא, והא רב ושמואל דאמרי תרויהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה, אמ' ליה התם עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקיח.
<h2>דף קז.</h2>
איתמר שלשה אחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו שלאחד מהם רב אמ' בטלה מחלקת ושמואל אמ' ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות, רב אמ' בטלה מחלוקת קא סבר האחים שחלקו יורשים האוו, ושמואל אמ' ויתר קא סבר האחים שחלקו לקוחות האוו וכי לוקח שלא באחריות, ורב אסי מספקא ליה יורשים האוו או לקוחות האוו הולכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות, אמ' רב פפא הילכתא בכל הני שמעתתא מקמצין אמימר אמ' בטלה מחלוקת, והילכתא בטלה מחלוקת.
תנו רבנן שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים בטל יחיד במעטו, אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד במעטו, אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים תידון במנה, רבי אלעזר בירבי צדוק אומר תידון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהם ומשלשין, אמ' רב חונא הלכה כאחרים, אמ' רב אשי טעמיהו דאחירים לא ידעינן הלכה נימא כואתיהו, תניא דיאני גולה אמרו עושין שומא ביניהם ומשלשין אמ' רב חונא הלכה כדיאני גולה, אמ' רב אשי טעמיהו דדיאני גולה לא ידעינן הלכה נימא כותיהו.
<h2>דף קיג.</h2>
איתתא דיריתת ממונא מן בית נשה מימילה כד לא איתפקד בה או נמי אית לה ממונא גבי איניש הלואה או שטרא ושכיבת לא ירית ליה בעל, מאי טעמא דמחסרי גוביאנא ולא דמיא לקמיתא דקימיתא אמרו רבנן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו אבל הא ראוי הוא ובעל אינו נוטיל בראוי כבמוחזק.
<h2>דף קיד.</h2>
קנין מאמתי חוזר כל זמן שעסיקין באותו ענין.
<h2>דף קטו.</h2>
מ'ת'. סדר נחלות כך הוא בן קודם לבת כל יוצאי יריכו שלבן קודים לבת, הבת קודמת לאחין כל יוצאי יריכה שלבת קודים לאחין, האחין קודמין לאחי האב כל יוצאי יריכן שלאחין קודמין לאחי האב, זה הכלל כל הקודים בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודים לכל יוצאי יריכו ובני האחין קודמין לבני אחיות בנחלה.
<h2>דף קטז:</h2>
והיכא דשכיב בכור בחיי אבוה ושבק בני הנך בניה שקלין חלק בכורה דאבוהון בהדי אחי אבוהון, דהכי אשכחנן בבנת צלפחד דשקלן חלק בכורה דאבוהון בהדי אחי אבוהון, דתנן בנות צלפחד נטלו שלשה חולקין בנחלה חילק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחילקו עם אחיו בניכסי חפר ושהיה בכור ונטל שני חולקין.
<h2>דף קכד.</h2>
בכרא דפלג בהדי אחיה שקיל מנאתא דמטיא ליה בפורא ושקיל דבתריה, אבל יבם שקיל מנאתא דמטיא ליה ושקיל מנאתא דאחוה מיתנא היכא דמטיא ליה ואפילו מידוכתא אחריתי דלאו אמיצריה, ואף על גב דבכור קרייה רחמנא אמר קרא והיה הבכור להויא הקשתיו ולא לדבר אחר.
<h2>דף קכה:</h2>
והילכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש יצחק מת יצחק והחזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מחזק, מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בהן, מת יעקב בחיי יצחק ואחר כך מת יצחק דלא איתחזק יעקב בניכסי יצחק אין ראובן נוטיל פי שנים בהן, וכן הבעל בניכסי אשתו דאם מת אבי אשתו או קרוביה מקמי דמיתה היא ונפלו לה נכסים דבית נאשה והדר מיתה היא בעלה יורשה, מיתה לה מיקמי בית נשה הוה ליה בעל ראוי ולא ירית בניכסי בית נאשה, ואי אית לה בני ירתי והינו מעשה דאלעזר נחלה הראויה לו וירשה פנחס בנו דמיתה לה אימיה בחיי מורישיה בנה נוטיל בראוי כבמוחזק.
והילכתא אין הבכור נוטיל פי שנים במלוה דכתיב בכל אשר ימצא לו ומלוה ביד אחירים הוא, ואי אית ליה לאב הלואה גבי בכור גופיה כיון דתפיס שקיל פי שנים, ואי קדמין יתמי ותפסין קודם חלוקה שיעור מאי דתפיס בכור לא מפקינן מניהו ולא יהבינן ליה לבכור פי שנים בגויהו.
<h2>דף קכו:</h2>
והילכתא יש לבכור קודם חלוקה ואם פלג בהדי אחיה בחד מידי מן כל ניכסי ושקל מנאתא כחד מניהו ולא מחי בחלק בכורה ולבתר הכין אתו למיפלג שאר ניכסי לא אית ליה חלק בכורה בשום מדי מאי טעמא דהא ויתר, כי הא דמר זוטרא מידרישבא פלג בסנא דפירפלי בהדי אחיה יהבו ליה מנאתא כחד מנהון וקביל ושתיק לסוף לא הוה קא שקיל אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה הואיל וויתרתא במיקצת ויתרתא בכל הנכסים כולן. ומיהיכא גמרינן דקימא לן הילכ' כר' דאמ' יש לבכור קודם חלוקה ושמעינן מינה דיש לבכור בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהם, ובכל הני לישאני דפליגי רבי ורבנן הילכתא כרבי, ואף על גב דאמ' רב פפא הילכתא אין הבכור נוטיל פי שניים במלוה מיהכא פריכא.
<h2>דף קכז:</h2>
עבדי עבדים עדות קרקע תינוק אשה ושטר ס'ימ'ן'. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול הרי זה נישבע ונוטיל אינו יכול לחזור בו, מאי קא משמע לן תנינה אמ' לו נאמן עלי אבה נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר רבי מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמין אומרים אינו יכול לחזור בו קא משמע לן באיתין לך מחלוקת והלכה כרבנן. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה בעל חוב גובה מן העבדים ורב נהמן אמא אין גובין והילכתא אין גובין, והני מילי לאחר מיתה אבל מיניה דידיה גובין, ואשה אפילו מיניה דידיה לא גביא מעבדים.
<h2>דף קכח.</h2>
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשיני כשר וראבא אמר אפילו שלישי בראשון, מר בר רב אשי מכשיר באבא דאבא ולית הילכתא כמר בר רב אשי.
תפוס גמרא בידיך כל היכא דאיכא ראשון בראשון ושיני בראשון וראשון בשיני ושיני בשיני דאוריתא, שלישי בראשון דרבנן שלישי בשיני כשר אפלו מדרבנן.
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעידות קרקע עד שלא ניסתמא וניסתמא פסול, ושמואל אמ' כשר איפשר דמכוין מיצרנה אבל גלימא לא, ורב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמכוין מידת אורכו ומידת רחבו אבל נסאכא לא, ורב פפא אמ' אפילו נסאכא איפשר דמכוין מדת משקלותיו. מותיבי היה יודע לו בעידות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח וניתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונישתטה פסול, עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פקח וניתחרש וחזר וניתפקח פיתח וניסתמה וחזר וניתפתח שפוי ונישתטה וחזר ונישתפה כשר, זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר תחלתו וסופו פסול פסול תיובתא.
<h2>דף קכח:</h2>
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר על בן בין הבנים נאמן ורבי יוחנן אמ' אינו נאמן, מאי קא אמא אמ' אביי האכי קא אמ' האומר על בן בין הבנים יירש כל נכסאי נאמן כר' יוחנן בן ברוקה ור' יוחנן אמ' אינו נאמן כרבנן בדלא מחזק ליה דבריה הוא, אמ' ראבא אי האכי נאמן ואינו נאמן דבריו קימין ואין דבריו קימין מיבעי ליה, אילא אמ' ראבא האכי קא אמ' האומר על בן בין הבנים בכור הוא נאמן כרבי יהודה ורבי יוחנן אמ' אינו נאמן כרבנן, והילכתא כדי שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא בין היכי דתרצה ראבא בין היכי דתרצה אביי דהילכתין קימא לן כר' יוחנן בן ברוקא וקימא לן הילכתא כר' יהודה ותרויהו הילכאתא נינהי. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר תיטול אשתי כאחד מבני נוטלת כאחד מבניו, אמ' ראבא בנכסים שנפלו לו עכשו ובבנים שנולדו לו לאחר מיכין. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא מלוה אומר לא נפרעתי ולווה אומ' פרעתי מחצה והעידים מעידים שפרע כולו נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל מנכסים משועבדים לא, מאי טעמא דאמרי לקוחות אנן על עדים סמכנן, דרש מר זוטרא הילכתא בכל הני שמעתתא כדי שלח ר' אבא לר' יוסף בר חמא.
<h2>דף קכט.</h2>
והא דאמ' ריש לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר ירשו פלוני ופלוני שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשום בשתי שדות לשני בניו, ואי קשיא לך מתניתין כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף בלשון מתנה דבריו קימין, התם בשדה אחת לשני בניו אי נמי שתי שדות לאדם אחד מן יורשים דיליה.
<h2>דף קל.</h2>
והילכתא יכול האב לפטור את בנו פשוט במתנה כל שהוא שנ' והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אבל בכור אינו יכול לפוטרו מחלק בכורה דכת' לא יוכל לבכר, ותנן נמי האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני בכור לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, ותנן נמי המחליק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דאפילו לא יהיב ליה לפשוט אילא מה שהוא דבריו קימין, והוא דלא אמר בלשון ירושה דקא תאני ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום אבל אם אמר בלשון מתנה שפיר דאמי המחליק לשון מתנה הוא.
<h2>דף קלג:</h2>
הנותין כל נכסיו במתנה לאחירים קנו ואפילו יש לו בנים מתנתו מתנה דתנן הכותיב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי, והוא דאמר להו בלשון מתנה והוא דבארי הוא, אבל שכיב מרע בענן עד דמשייר משהו אי לא לא, אי נמי מתנת שכיב מרע במיקצת בעיא קנין היכא דקא יהיב מיקצת נכסיו לאחיר ואשתו לגבי יורשיו כאחיר דמיא. מתנת שכיב מרע ומצוה מיחמת מיתה חדא היא, מתנת שכיב מרע.
<h2>דף קלה:</h2>
שכיב מרע שכתב במתנת בריא אם עמד אינו יכול לחזור בו, ואילא איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע שאינו קונה אילא לאחר המיתה זה שכתוב בה מהיום לאחר המיתה.
<h2>דף קלח.</h2>
תנו רבנן שכיב [מרע] שאמר תנו מאתים זוז לפלוני ושלוש מאות לפלוני וחמש מאות לפלוני אין אומרין כל הקודים בשטר זכה לפי כך יצא עליהם שטר חוב גובה מכולן, אבל אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני אומרין כל הקודם בשטר זוכה לפי כך יצא עליהן שטר חוב גובה מן האחרון אין בהן גובה משלפניו אין בהן גובה משלפני פניו.
ותנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בכורי אם אמר בראוי לו נוטלן ונוטיל בכורתו, אם אמר בבכורה יד הבכור על העליונה רצה נוטלו רצה נוטיל בכורתו.
תנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכורי בראוי לו נוטלן ונוטיל פי שנים, ואם אמר בבכורתו יד הבכור על העליונה רוצה נוטלן רוצה נוטיל פי שנים. תנו רבנן שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלונית אשתי בראוי לה נוטלתן ונוטלת כתובתה, ואם אמר בכתובתה ידה על העליונה רוצה נוטלתן רוצה נוטלת כתובתה. תנו רבנן שכיב מרע שאמר [תנו] מאתים זוז לפלוני בעל חובי בראוי לו נוטלן ונוטל את חובו, ואם אמר בחובו אין לו אילא חובו.
<h2>דף קלח:</h2>
שכיב מרע שאמר מאה כסף יש לי ביד פלוני פירות יש לי ביד פלוני רבי מאיר אומר אין העידים חותמין עד שישאלו אותו האיש, וחכמין אומרין חותמין וכשבאין ליפרע מביאין ראיה וניפרעין והילכתא כרבנן.
תנו רבנן שכיב מרע שאמר יש לי מאתים זוז אצל פלוני אין כותבין אילא אם כין היביא ראיה לפי כך כשהוא גובה אינו צריך להביא ראיה דברי רבי מאיר, וחכמין אומרין כותבין ואף על פי שלא היביא ראיה לפי כך כשהוא גובה צריך להביא ראיה, אמ' רב נהמן אמ' לי חונא תאנה רבי מאיר אומר אין כותבין וחכמין אומרין כתבין ואף רבי מאיר לא אמר אילא משום דחוששין לבית דין טועין, אמ' רב דימי מנהרדעא הילכתא אין חוששין לבית דין טועין ומאי ניהו כותבין ואף על פי שלא הביא ראיה ולא אמרינן דילמא כי אזיל לבית דינא למגבא טאעי ולא דיקי בתר ראיה אילא אמרינן דודאי דיקי. ומאי שנא מדראבא דאמ' ראבא אמ' רב סחורא אמ' רב חונא חולצין ואף על פי שאין מכירין וממאנין ואף על פי שאין מכירין ואין כותבין גט חליצה ומאון אילא אם כין מכירין, וראבא דידיה אמ' אין חולצין אילא אם כין מכירין ואין ממאנין אילא אם כין מכירין וכותבין גט חליצה ומיאון ואף על פי שאין מכירין, ואי סלקא דעתא אין חוששין לבית דין טועין לחלוץ ולימאין ואף על פי שאין מכירין דאמרינן כי אזלי לבית דינא אחרינא ודאי לא כתבי להו עד דדיקי דהא אין חוששין לבית דין טועין, אילא לאו הינו טעמה דאין חולצין ואין ממאנין אילא אם כין מכירין מישום דחוששין לבית דין טועין ופליגא דראבא, ותיסברה והא מידקא אמר כותבין ואף על פי שאין מכירין מיכלל דראבא נמי אין חוששין לבית דין טועין סבירא ליה, אילא לעולם ראבא נמי אין חוששין לבית דין טועין סבירא ליה דהא (תלמ' לומ') [אמר] כותבין ואף על פי שאין מכירין ולא אמרינן דילמא טעי בית דינא קמא ולא דייק, ודקא קשיא לך כיון דאין חוששין לבית דין טועין ליחלוץ ולימאין כולה, עד דדיקי, האיי דלא קא אמ' ראבא האכי לאו מישום דסבירא ליה דחשינן דילמא טעו בית דינא ולא דיקי, בית דינא ודאי דיקי, והכא הינו טעמה דחישינן דכיון דחליצה ומיאון בבית דין הוא דאיתנהי אי אמרת ליחלוץ ולימאין ואף על פי שאין מכירין, כי אתו לקמי בית דינא אחרינא חישינן דילמא אתו למיסמך אבית דינא קמא אמרי אי לא דקמו בה בית דינא במילתא לא הוה חלצי לה ולא אתו למידק בתריהו, והולכך האי דלא עבדינן הכי דחישינן דלמא לא אתו למידק בית דינא בתר בית דינא, אבל הכא דשהדי הוא דהוון ולאו בית דינא אמרינן כי נפיק הדין שטרא לקמי בית דינא למיגבא ביה ודאי בית דינא אשהדי לא סמכי ועד דדיקי בתר ראיה לא מגבן ביה.
<h2>דף קמב.</h2>
ותינוק בן יום אחד נוחיל ומנחיל למאי הילכתא, אמר מר בריה דרב יוסף מישמא דראבא לומר שממעיט בחילק בכורה, היכי משכחת לה כגון דראובן אית ליה תרין בני קשישי חד בכור וחד פשוט והדר הוה ליה חד ברא אחרינא ומית ראובן ביומיה, ובתר דמית כד הוה ההוא ברא בר חד יומא מית, לא תימא הלין ניכסי דראובן פלגין להון הלין תרין בניה קשישי דפישין בכור שקיל תרין תלתי ופשוט שקיל תלתא, אילא פלגין להון לניכסי לארבעה חולקין, שקיל בכור פלגא ופשוט ריבעא ואידך ריבעא דהך דמית פלגין יתיה בכור ופשוט בשוי, ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא דכתיב וילדו לו ילוד אין שאין ילוד לא.
<h2>דף קמב:</h2>
ובן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעיט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו בענן, היכי משכחת לה כגון דהוה אית ליה בכור ופשוט והוה מעברא דביתהו כד מית ושבק מאה וחמשין זוזי, ההוא ברא דאיתילד לבתר דמית אינו ממעיט בחלק בכורה, היכי שקיל בכור מיהנך מאה וחמשין זוזי דשבק אבוה, חמשין זוזי חילק בכורה דידיה, והנך זוזי מאה דפשו פלגין להון בתלתה חולקין, בכור שקיל תלתין ותלתא ותרין דנקי ושקיל פשוט תלתין ותלתא ותרין דנקי ובן שנולד לאחר מיתת אביו תלתין ותלתא ותרין דנקי, והינו בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעיט בחילק בכורה.
אמ' מר בריה דרב יוסף מישמא דראבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטיל פי שנים מאי טעמא בענן יכיר וליכא, היכי משכחת לה כגון שהיו לו שתי נשים או שלוש נשים מעוברות ומת וקדימה חדא מניהו וילידא, לעינין חמש סלעים מחייב דבפטר רחם תלא רחמנא, אבל לעינין חלק בכורה למישקל פי שנים לא אית ליה.
<h2>דף קמו:</h2>
שכיב מרע שכתב כל נכסיו ולא שייר כלום ומת מתנתו קימת ואם עמד חוזר, ואם עד שהוא שכיב מרע חוזר וכתבן לאחיר אחרון קנה ראשון לא קנה, דאמ' שמואל כל היכא דכי עומיד חוזר חוזיר במתנתו וקא אמרינן עלה בפירוש אמר שמואל לא שנא לעצמו לא שנא לאחיר, ואם שייר קרקע כל שהוא וקנו מידו אם עמד אינו חוזיר בו ואם לא קנו מידו אם עמד יכול לחזור בו, דאמור רבנן הילכתא מתנת שכיב מרע במיקצת צריכה קנין, ואם אמר בשעה שהוא מצוה מיחמת מיתה הוא מצוה אי נמי אמר וי קא מאיית ההוא גברא, אם מת בין שייר בין לא שייר בין קנו מידו בין לא קנו מידו מתנתו קימת ואם עמד אף על פי שקנו מידו ואף על פי ששייר יכול לחזור בו.
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחירים לא עשה ולא כלום אילא אם כין שייר כל שהוא ולאו קרקע דוקא אילא שייר דוקא.
<h2>דף קמח.</h2>
שכיב מרע שאמר לפרעוניה לפלוני מן מאי דשאביקנא בשטרא דאיכא עלאי ושבק ניכסי ארעא וזוזי אם ניחא להון ליתמי ולירתי לאגבוייה מימטלטלי מגבן ליה יהבין ליה זוזי ומסלקין ליה מן ארעא.
<h2>דף קנ:</h2>
הכותיב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר כל שהוא לא יצא. הכותיב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אילא אפטורפיא הא שייר כל שהוא ומת מתנתה קימת, ואף על גב דלא קנו מיניה דמצוה מיחמת מיתה לא באעי קנין, והני מילי הוא דמית ואי לא מית אף על גב דקנו מיניה וקם הדר בכל דעבד. הכותיב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע או מטלטלי כל שהוא בפניה ושתיקא איבדה כתובתה ואי צוחת הא צוחת. המברחת נכסיה מבעלה מיקמי דתהוי ליה כל נכסיה לא עשת ולא כלום ואם שיירה כל שהוא שפיר עבדת.
<h2>דף קנא.</h2>
כי הא דאחתיה דרב דימי בר יוסף הוה אית לה קרנא דפרדיסא כל אימת דהוה חלשא כתבא ליה ניה ליה וכד הוה קימא הדרא בה, זימנא חדא איחלשא שלחא ליה תא קני לא אתא שלחא ליה תא קני כל היכי דבעית אזל שייר וקנא מינה כי קם הדרא בה, אתאי לקמיה דרב נהמן שלח ליה לא אזל לגביה אמ' מאי איזיל הא שייר והא קנו מינה, שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמי, אתא לקמיה אמ' להו לשהדי היכי אמרה אמרו ליה וי קא מיתא הך איתתא, אמ' אי הכי מצוה מחמת מיתה היא ומצוה מחמת מיתה יכול לחזור בו.
<h2>דף קנז.</h2>
מאן דכתב בשטר מתנה יהבית לפלוניא ברי או לברתי או לאינתתי כל דאית לי ודהאוי לי לא קאני אילא מאי דהוה ליה ההיא שעתא דכתב ליה, אבל לבתר דכתב ליה שטר מתנה קנא ביתא או עבדא או מטלטלי לא קאני, דקימא לן הילכתא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
<h2>דף קנט.</h2>
היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה גזלן ולבסוף ניעשה גזלן הוא אינו מיעיד אבל אחירין מעידין על כתב חתמות ידיה, אמ' רב יוסף בר מנימי אמ' רב נהמן והוא שהוחזק כתב ידו בבית דין, וכין רחוק ונעשה קרוב וכין פתיח וניסתמא וכין פיקיח וניתחרש וכין שפוי ונישתטה כולם הן אין מעידין אבל אחירים מעידין על כתב חתמות ידיהם, אבל לא איתחזק כתב חתמות ידיהם בבית דין לא אילא עד דאתן בבית דין ומהוון חתמות ידיהן.
<h2>דף קסא:</h2>
אמ' רבי יצחק בר יוסף אמ' רבי יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתוב דין קיומיהן וצריך שיחזור מיעינינו שלשטר בשטה אחרונה מאי טעמא אמר רב עמרם לפי שאין למידין משטה אחרונה, אמ' ליה רב נהמן לרב עמרם מנא לך הדא אמ' ליה דתניא הרחיק שיטה אחת מן הכתב כשר שתי שטין פסול מאי שנא שתי שטין דפסול דאזיל כתיב מאי דבאיי שיטה אחת נמי אזיל כתיב מאי דבאיי, אילא לאו שמע מינה אין למידין משיטה אחרונה שמע מינה, ושתי שיטין שאמרו הן ואוירן.
<h2>דף קסה.</h2>
והיכא דחד שהדא חתים עילוי שטרא וחד קא משהיד בפומיה מיצטרפין, דתנן גט פשוט עדיו שנים ומקושר שלשה ופשוט שחתום בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין, ואמרינן עד אחד פשיטא אמ' אביי לא ניצרכה לעד אחד בכתב ועד אחד על פה, אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה אמ' ליה רב אשי לאמימר הא דאביי מאי אמ' ליה לא שמיעא לי למימרא לא סבירא לי והא מתניתין היא, אמ' ליה הא קא משמע לן שנים דמקושר כעד אחד דפשוט מה עד אחד דפשוט פסולה דאוריתא אף שנים דמקושר שויוה רבנן כפסולה דאוריתא, דאי לא תימא הכי הא דשלחו ליה חבריה לר' ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד על פה מה הוא שיצטריפו אמ' להם אין אני כדאי שאתם שלחתם לי אילא דעת תלמידכם נוטה שיצטריפו, אמ' ליה אנן ההיא הכי מתנינן לה שנים שהיעידו אחד בבית דין זה ואחד בבית דין זה מהו ואמ' להו מיצטרפין, והילכתא בתרויהו מיצטרפין.
<h2>דף קסו:</h2>
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית מאה וחד זוזא שלחה רב שרוביא לאביי שית מאה פשיטי וחד זוזא או שית מאה זוזי וחד זוזא או שית מאה אסתירי וחד זוזא, שלח ליה בפשיטי ליכא לספוקה דפשיטי לא כתבי אינשי בשטרא אסוכי מסכי להו בזוזי והדר כתבי ליה, מיהו איכא למימר שית מאה זוזי וחד זוזא איכא למימר שית מאה איסתירי וחד זוזא, יד בעל השטר על התחתונה.
<h2>דף קסז.</h2>
אמ' אביי האיי מאן דבעי אהויי חתימות ידיה לא ניתתי במגילתא ונהוי, דדילמא משכח לה איניש ואזיל כתיב מלעיל מאי דבאיי ואמ' מר הוציא עליו כתב ידו שהוא חיב לו גובה מינכסים בני חורין.
ההוא כזיבנא דאתא לקמיה דאביי אמ' ליה נהוי לי מר חתימות ידיה דכי אתו רבנן איתו לי דיסקא מימר אידע איתי אביי מגלתא הוה קא מהוי ליה ארישיה דמגלתא הוה קא מתח לה למגלתא סבר לכתוב תתאי אמ' ליה כבר קדמוך רבנן. ההוא שטרא דאתא לקמיה דראבא דהוה חתים עליה ראבא ורב אהא בר אדה, אמ' ליה ראבא אין חתימות ידי דידי היא מאי הוא אנא קמיה דרב אהא בר אדה לא חתימנא כפתיה ואודי, אמ' ליה בשלמא חתימות ידא דידי כוינת אילא דרב אהא בר אדה היכי כוינת אמ' ליה אזרנוקא קמי וכויני.
אמ' אביי מתלתה ועד עשרה לא ליכתוב איניש בסוף שיטה מישום דאתו לזיופי ואי כתיב להדריה תרי תלתא זימני אי אפשר דלא מיתרמי באמצע שיטה. ההוא דהוה כתיב ליה תלתא בפרדיסא אזל שקלינהו לאיגריה דבי שוייה וא ושוייה ופרדיסא, אתא לקמיה דאביי אמ' ליה לא כתבי ליה ופרדיסא, חזייה אביי אמ' ליה מאי דקמה דרויח ליה עלמא להאיי וא כוליה האיי כפתיה ואודי. ההוא דהוה כתיב ליה מנת ראובן ושמעון אחי הוה להון אחא דהוה שמיה אחי אזל כתב וא ושויה ואחי, אתא לקמיה דאביי אמ' ליה לא כתבי ליה, חזייה אביי אמ' ליה מאי דחיק ליה עלמא להאיי וא כוליה האיי כפתיה ואודי.
מ'ת'. כותבין גט לאיש ואף על פי שאין אשתו עמו ושובר לאשה ואף על פי שאין בעלה עימה ובלבד שיהא מכירן. אמ' רב יהודה אמ' רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט ושם האשה בשוביר.
<h2>דף קסז:</h2>
ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבה אתאי ההיא איתתא לקמיה אמרא ליה לאו אנא הואי, אמר לה אין מימר נמי אמרי להו לשהדי דהאיי קלה לאו דידה הוא ואמרי מיקש הוא דקשא לה ובגר לה קלה, אמ' אביי אף על גב דכתיב [ויקרא ה'] אם לא יגיד ונשא עונו ואמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזיר ומגיד צורבא מירבנן לאו אורחיה למידק.
<h2>דף קסח.</h2>
ההוא תברא דהוה חתים עליה ראבא בר רב חנן אתאי ההיא איתתא לקמיה אמרה ליה [לאו] אנא הואי אמר לה אין את הוית, אמ' אביי אף על גב דאמור רבנן צורבא מירבנן לאו אורחיה למידק היכא דדק דק, ואמ' אביי צורבא מירבנן דאזיל לקדושי איתתא לדבר עמי הארץ בתריה ביתרי דידעין לה כי היכין דלא ליחלפו ליה.
כותבין גט לאשה והבעל נותן שכר. פשיטא לא צריכא דניחא לה לאיגרושי.
מ'ת'. כותבין שטר למלוה והלווה נותן שכר. פשיטא לא צריכא דיהב ליה בעיסקא.
מ'ת'. כותבין שטר ללוקיח אף על פי שאין המוכר עמו ואין כותבין למוכר עד שיהא הלוקיח עמו והלוקיח נותן שכר. פשיטא לא צריכא במוכר שדהו מפני רעתה.
מ'ת'. אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אילא מדעת שניהם והחתן נותין שכר. פשיטא לא צריכא בצורבא מירבנן דניחא ליה לקרוביה.
מ'ת'. אין כותבין שטרי ערסיות וקבלות אילא מידעת שניהם והמקביל נותן שכר. פשיטא לא צריכא באפרא דניחא ליה דליתבר.
אין כותבין שטרי בירורין אילא מידעת שניהם ושניהם נותנין שכר מאי שטרי בירורין הכי תרגימן שטרי טענאתא, רבי ירמיה אומ' זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, רבן שמעון בן גמליאל אומ' לשניהם כותבין לזה בעצמו ולזה בעצמו, נימא בכופין על מידת סדם קא מיפלגי דתנא קמא סבר כופין על מידת סדום ורבן שמעון בן גמליאל סבר אין כופין, לא דכולי עלמא כופין והינו טעמיה דרבן שמעון בן גמליאל משום דאמ' ליה לא ניחא לי דתהוי זכותאי גבי זכותיך דראמית עלאי כאריא וערבאה.
מ'ת'. מי שפרע מיקצת חובו והשליש את שטרו אמ' לו אם לא נתתי לך מיכן עד יום פלוני תין לי שטרותי הגיע זמן ולא נתן רבי (יהודה) [יוסי] אומר יתן רבי (יוסי) [יהודה] אומר לא יתן, במאי קא מיפלגי רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא ור' יוסי סבר אסמכתא קניא, אמ' רב נהמן אמ' ראבא בר אבוה אמ' רב הלכה כר' יוסי, כי הוה אתו לקמיה דרבי אמי אמ' להו כמיאחר שרבי יוחנן מלמדינו פעם ראשונה ושנייה הלכה כר' יוסי אני מה אעשה, ואין הלכה כר' יוסי.
מ'ת'. מי שנימחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין ועושין לו קיום איש פלוני בן איש פלוני נימחק שטרו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו. תנו רבנן ואיזה הוא קיומו במותב אנו פלוני ופלוני איש פלוני בן איש פלוני הביא שטר מחוק לפנינו ופלוני ופלוני עדיו, והוזקקנו לעידותן שלעדים ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה, ניקרע פסול ניתקרע כשר נימחק או ניטשטש אם היה רישומו ניכר כשר, היכי דאמי ניקרע היכי דאמי ניתקרע ניקרע קרע שלבית דין ניתקרע קרע שאינו שלבית דין, היכי דאמי קרע שלבית דין אמ' רב יהודה אמ' רב מקום העדים וזמן ומקום התורף אביי אמ' דקריע שתי ועירב.
<h2>דף קסח:</h2>
תנו רבנן מי שבא בדרך ואמר אבד שטר חובי אף על פי שבאו עדים ואמרו אנחנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו שטר, במה דברים אמורים בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו, רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין וכין היה רבן שמעון בן גמליאל אומ' הנותין מתנה לחבירו בשטר והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכמין אומרין מתנתו קימת.
<h2>דף קסט:</h2>
אמר מר חוץ מן האחריות שבו היכי כתי' ליה אמ' רב נהמן שטרא דנן לא למיגבא ביה לא מימשעבדי ולא מבני חרי אילא תיקום ארעא בידיה, טעמה דכתיב ליה הכי אבל כתי' ליה שטרא מעליא ולא כתיב ליה אחריות גאבי, אמ' רפרם זאת אומרת אחריות טעות סופר היא, רב אשי אמר לעולם אימא לך אחריות לאו טעות סופר היא ומאי חוץ מן האחריות שבו נמי דלא כתיב ליה אחריות.
ההיא איתתא דאמרא ליה לההוא גברא זיל זבון לי ארעא אזל זבן לה שלא באחריות, אתא לקמיה דרב נהמן אמ' ליה את לתקוני שויוך שליחא לעוותי לא שויוך, זיל את זבנה מינה שלא באחריות והדר זבנה ניה לה באחריות.
<h2>דף קעא:</h2>
תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין המאוחרין כשירין, אמ' להו ראבא בר רב שילה להני דכתבי אקניאתא כי כתביתו אקניאתא אי ידעיתו זימנה כיתבוה בזמנה ואי לא כיתבוה השתא, אמ' להו רב לספרי ואמרי לה רב חונא לספרי כי יתביתו בשילו כיתבו בשילו ואף על גב דאימסר מילו בחינו, כי יתביתו בחינו כתבו בחנו ואף על גב דאימסר מילו בשילו, מאי טעמא מיחזי כשיקרא.
שטרא דמתאחר ולא כתבוהי בזימניה ובען למיכיתביה בתר האכי כתבין ביה בתר הכי וזמן שטרא דנן הוה מן קדמת דנא ואנחנא הוא דאחרנהי.
<h2>דף קעב.</h2>
אמ' ראבא האיי מן דנקיט שטרא בר מאה ואמ' שויוה ניה לי תרי בני חמשי חמשי לא משגחינן ביה, מאי טעמא עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללווה וניחא ליה למלוה, ניחא ליה ללווה דליפגום שטריה וניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו, והאיי נמי דנקיט תרי שטרי בני חמשי חמשי ואמר שויוה ניה לי חד בר מאה לא משגחינן ביה, מאי טעמא עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללווה וניחא ליה למלוה, ניחא ליה ללווה כדי שלא יכוף לפורעו וניחא ליה למלוה כי היכי דלא ליפגום שטריה, אמ' רב אשי הולכך האיי נמי מן דנקיט חד שטרא בר מאה ואמ' שויוה ניה לי חד בר חמשי לא משגחינן ביה, דאמרינן דילמא מיפרע פרעיה ואמ' ליה הבה לי שטרי ואמ' ליה אירכס ליה וכתב ליה תברא אבר מאה ומפיק ליה להאיי בר חמשי וגאבי ביה ואמר ליה הני דיהדרת יזיפת מינאי השתא.
מ'ת'. שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחד יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב, נימצא לאחד בין שטרותיו שטרו שליוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין, כיצד יעשו ישלשו ואם היו משולשין יכתבו סימן ואם היו בסימנין יכתב כהן, תאנה אם היו שניהם כהנים יכתבו דורות.
<h2>דף קעג:</h2>
המלוה את חבירו על ידי ערב אם יש נכסים ללווה נפרעים מן הלווה אם אין נכסים ללווה ניפרעים מן הערב, אבל המלווה את חבירו על ידי קבלן בין יש נכסים ללווה בין אין נכסים ללווה ניפרעים מן הקבלן, היכי דאמי ערב והיכי דמי קבלן אמ' רב חונא הלויהו ואני ערב הלויהו ואני פורע הלויהו ואני חיב הלויהו ואני נותין כולן לשון ערבות הן, תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן והיכא דאמר ליה ממי שארצה אפרע כקבלן דאמי. המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע ערב תחלה.
<h2>דף קעד.</h2>
ההוא דיאנא דאחתיה למלוה לניכסי דלווה מיקמי דניתבעיה, סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא, אמ' ראבא מאן עביד כהא מילתא אי לאו רב חנין בריה דרב ייבא דחכים, קא סבר ניכסוהי דבר אינש אינון ערבא ביה ותנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב וקימא לן לא יתבע ערב תחילה, ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מיקמי דליתבעינהו ליתמי רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה רב חונא בריה דרב יהושע אמר אמור צררי אתפסיה, מאי ביניהו איכא ביניהו חיב מודה אי נמי דשמתוה ומית בשמתיה, שלחו מיתם שמתוה ומית בשמתיה הילכתא כרב חונא בריה דרב יהושע. מותיבי שטר היוצא מיד ערב הרי זה אינו גובה ואם כתב בו בעל חוב כבר התקבלתי ממך הרי זה גובה, בשלמא לרב חונא בריה דרב יהושע ודאי תיובתיה אילא לרב פפא מי נימא תיהוי תיובתיה, שאני הכא דלהאכי טרח וכתב ליה התקבלתי.
<h2>דף קעד:</h2>
ההוא ערבא דגוי דאזל פרעיה לגוי מיקמי דניתבעינהו ליתמי, אמ' ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמ' אבימי מגרוניא מישמא דראבא אפילו למאן דאמ' פריעת בעל חוב מצוה הכא מצי אמ' ליה האיי דלא תבעתיך משום דגוי דיניה בתר ערבא הוא דאזיל, ואיכא דאמרי אפילו למאן דאמ' לא חישינן ליצררי כיון דידע דגוי דיניה בתר ערבא הוא דאזיל אי לאו דאתפסיה צררי לא הוה עביד ליה ערבותא.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומ' ערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמה יעשו קנוניה על נכסיו ויחזיר את אשתו, אתמר ערב דכתובה דברי הכל לא מישתעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד, ערב דבעל חוב וקבלן דכתבה פליגי איכא למאן דאמ' אי אית ליה ניכסי מישתעבד אי לית ליה ניכסי לא מישתעבד, ואיכא למאן דאמ' אף על גב דלית ליה ניכסי מישתעבד, והילכתא כולהי משתעבדי לבר מערב דכתובה דאף על גב דאית ליה ניכסי לבעל לא מישתעבד מאי טעמא מצוה בעלמא הוא דעבד, ואי אבא ערב דכתובה דבריה הוא אף על גב דלית ליה ניכסי לבריה מישתעבד מאי טעמא אבא לגבי בריה שעבודי משעביד נפשיה, כי דקא אמרינן משה בר אצרי ערבא דכתובתא דכלתיה הוה רב חונא בריה צורבא מירבנן הוה והוה דחיק, אמ' אביי ליכא דליעציה לרב חונא ניגרשה לידביתהו תיגבי כתובתה והדר נהדרה, אמ' ראבא וכי מגריש לה מאי האוי ידירנה תנן, ומסקנן קא אמרינן דקבלן הוא.
<h2>דף קעה.</h2>
אמ' ראבא שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו נאמנים תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו אין נאמנין, כלפי ליא אדראבא היכא דאמ' תנו מנה לפלוני כיון דפסקה אבוהו למילתא איכא למימר דפרעו, אמ' [מנה] לפלוני בידי ולא אמ' תנו כיון דלא פסקה אבוהו למילתא איכא למימר דלא פרעו, אילא הכי קא אמ' שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין מאי טעמא מידלא פסקה למילתיה סבר אידכר הוא, תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אין נאמנין אי לאו דהוה דכיר שפיר לא הוה פסיק לה למילתיה.
באעי ראבא שכיב מרע שתבעוהו והודה צריך לומר אתם עידי או אינו צריך לומר אתם עדי, אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה, צריך לומר כתובו או אינו צריך לומר כתובו, הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו.
מ'ת'. המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין.
